פסק-דין בתיק ת"ק 36898-02-13

בתאריך 24.9.12, בכיכר שבנוו"ש בחיפה, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת, הנהוג על ידה ובין רכב הנתבע 1, הנהוג על ידי בנו - אביחי דהאן (להלן: "הנהג") והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

אין חולק כי התאונה התרחשה כאשר התובעת עצרה את רכבה לפני מעבר חציה, כדי ליתן זכות קדימה להולכי רגל ואילו הנהג, שהגיע מאחור - פגע ברכבה.

לא מצאתי משמעות של ממש לעניין הקביעה אם התובעת עצרה את רכבה ממש לפני מעבר החציה, כגירסתה, או שעצרה את רכבה בעקבות רכב אחר שהיה לפניה, בינה ובין קו העצירה, כגירסת הנהג.

אין לעניין זה חשיבות של ממש לצורך קביעת האחריות לאירוע התאונה.

הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע ואחריותו לקרות התאונה, כאשר פגע עם הפינה הקדמית שמאלית של רכבו בפינה האחורית ימנית של רכב התובעת, כמופיע בתצלומי הנזקים שהוגשו לביהמ"ש (תק/2) ובדו"ח השמאי.

כל זאת, כאשר מסימני הפגיעה שברכבים עולה כי הנהג לא שמר על מרחק מתאים מרכב התובעת ולא נתן דעתו לכך שעצרה את רכבה לפני מעבר החציה.

לקביעתי, התאונה התרחשה כאשר הנהג נוסע ממש מאחורי רכב התובעת, כדוגמת הרכבים הנוסעים בתצלום תק/1 וכי הנהג לא בלם את רכבו במועד, למרות שהתובעת עצרה את רכבה לפניו, לצורך מתן זכות הקדימה להולכי הרגל, ופגע ברכבה שלה.

כאמור, סימני הנזקים שברכבים הם שמאששים את קביעותיי דלעיל, בדבר אופן קרות התאונה.

הנהג העיד בביהמ"ש כי מיד עם כניסתו לצומת, הגיעה התובעת, "חתכה" את דרכו ונכנסה לצומת לפניו. היא המשיכה בנסיעה ואף הנהג עשה כן. אולם, התובעת בלמה את רכבה מחמת הולכי הרגל שבמעבר החציה, הנהג ניסה למנוע פגיעה ברכבה וסטה ימינה, אך בכל זאת לא הצליח למנוע את הפגיעה ברכב התובעת.

הנני קובעת כי סימני הנזק שברכבים אינם מתיישבים עם גירסה זו של הנהג והינה נדחית על ידי.

אם התובעת אכן "חתכה" את דרכו של הנהג ובלמה - לא ייתכן כי הפגיעה ברכבה תהיה בפינה האחורית ימנית שלו וזאת על ידי הפינה הקדמית שמאלית של רכב הנהג, גם אם הנהג סטה ימינה.

זאת ועוד, גם אם התובעת "חתכה" את דרכו של הנהג, הרי שבאותו שלב לא נגרמה כל תאונה והנהג לא פגע ברכב התובעת.

גם לדבריו שלו, של הנהג, התובעת המשיכה בנסיעה ועצרה לפני מעבר החציה ורק בשלב זה, משהוא עצמו לא הספיק לעצור את רכבו, פגע בה.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנהג והוא האחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הנני נותנת אמון בדברי התובעת כי כל הנזקים אותם בחן השמאי וקבעם בחוות דעתו - הינם נזקי התאונה וזאת גם אם התובעת פנתה אל השמאי רק כחודש וחצי לאחר התאונה.

הנני קובעת כי הוכח שבתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך של 1,799 ש"ח, כאשר התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין מע"מ, הואיל ורכבה לא תוקן עדיין.

כן הוכח כי התובעת נשאה בשכ"ט השמאי בסך של 450 ש"ח.

בסה"כ 2,249 ש"ח.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעת את הסך של 2,249 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.